לצורך מאמר זה, המונח "ניתוק קשר" מתייחס להיעדר קשר חופשי, רציף ומשמעותי בין ילד לבין אחד מהוריו. מצב זה עשוי להתבטא בהיעדר קשר מוחלט, אך גם במצבים בהם הקשר מתקיים באופן מצומצם, מלאכותי או תחת מגבלות משמעותיות שאינן מאפשרות קשר הורי טבעי וספונטני לאורך זמן. מאמר זה מתמקד במצבים בהם הפגיעה היא בעצם האפשרות לקיים קשר הורי מתמשך ומשמעותי עם הורה מיטיב.

הממצאים מצביעים על כך כי ניתוק קשר מהאם בגילאים מוקדמים עלול להוביל לפגיעה בוויסות רגשי, בתחושת הביטחון ובדפוסי ההתקשרות, בעוד שניתוק קשר מהאב מהווה גורם סיכון מצטבר, המתבטא בעיקר בגילאי הילדות וההתבגרות. בנוסף, נדונה תופעת ילדים המתפקדים כלפי חוץ באופן תקין, חרף פגיעה רגשית פנימית שאינה גלויה לעין.

מן ההיבט הפורנזי, המאמר מדגיש את הצורך בהבחנה בין מצבים של סיכון ממשי, המצדיקים הגבלת קשר, לבין מצבים של קונפליקט הורי או השפעות סביבתיות, בהם ניתוק יהווה פגיעה בילד. בהתאם לכך, מודגשת חשיבותה של הערכה מקצועית מבוססת, במיוחד במצבים בהם נדרשת קבלת החלטות מהירה שהינה בראי טובת הילד.

המסקנה המרכזית היא כי ניתוק קשר מהורה מיטיב כרוך בפגיעה אפשרית בהתפתחות הרגשית של הילד, וכי יש לבחון בזהירות כל החלטה בדבר צמצום או ניתוק קשר, תוך הסתמכות על הערכה מקצועית מתאימה.

מילות מפתח

קשר הורה-ילד, התקשרות, ניתוק קשר הורי, טובת הילד, ויסות רגשי, אבחון פורנזי

מבוא

הקשר בין ילד לבין הוריו מהווה רכיב יסוד בהתפתחותו הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית. הספרות המחקרית בתחום ההתקשרות מצביעה באופן עקבי על כך שקשרים יציבים, רציפים ובטוחים עם דמויות הוריות מהווים תנאי מרכזי להתפתחות נפשית תקינה .(Bowlby, 1982; Ainsworth et al., 1978) קשרים אלו תורמים לוויסות רגשי, לתחושת ביטחון בסיסית ולגיבוש דפוסי יחסים בין־אישיים לאורך החיים.

בהתאם לכך, גם המסגרת המשפטית בישראל מכירה בזכותו של הילד לשמור על קשר משמעותי עם שני הוריו, כחלק מעקרון טובת הילד המהווה עקרון יסוד בדיני המשפחה. עקרון זה מחייב בחינה זהירה של כל החלטה הנוגעת לקטין, תוך התמקדות בהשפעתה על רווחתו, יציבותו והתפתחותו התקינה.

בפועל, חרף ההכרה בעקרון טובת הילד, מתקבלות לעיתים החלטות המובילות לצמצום משמעותי או לניתוק קשר בין ילד לבין אחד מהוריו, כאשר מהלכים אלו מוצגים לעיתים כפתרון ניטרלי או הכרחי בראי טובת הילד. עם זאת, יש להבחין בין מחלוקות הנוגעות להיקף הסדרי השהות או לאיכות הקשר ההורי, לבין מצב של ניתוק קשר מוחלט ומתמשך מהורה מיטיב. בעוד שקשר מצומצם או בלתי מיטבי עשוי לעורר קשיים והתלבטויות, ניתוק קשר מלא שולל מן הילד את עצם הרציפות של הקשר ההורי ואת האפשרות לשמר מערכת יחסים פעילה עם ההורה. הספרות המחקרית מצביעה כי ניתוק מסוג זה אינו מצב נטול השלכות, אלא תהליך העלול לשאת השלכות התפתחותיות, רגשיות וזהותיות משמעותיות וארוכות טווח.

מטרת מאמר זה היא לבחון את ההשלכות הפסיכולוגיות וההתפתחותיות של ניתוק קשר בין ילד לבין אחד מהוריו, תוך התייחסות להבדלים בין ניתוק מהאם לבין ניתוק מהאב ובהתאם לשלבי ההתפתחות השונים, מינקות ועד גיל ההתבגרות.

המאמר מבוסס על הספרות המחקרית הבינלאומית, ומציג עמדה לפיה, בהיעדר סיכון ממשי לשלומו של הילד, ניתוק קשר מהורה מיטיב אינו מהווה מצב ניטרלי, אלא גורם סיכון פוטנציאלי להתפתחותו הרגשית והחברתית. לצד זאת, יודגש כי במצבים בהם עולה חשד לפגיעה או להתעללות, יש חשיבות לאבחון והערכה מקצועית, זהירה ומבוססת, טרם קבלת החלטות הנוגעות להמשך הקשר בין הילד להוריו.

תיאוריות בתחום ההתקשרות וההתפתחות מצביעות על כך שהקשר בין הילד לבין דמויות הוריות מהווה בסיס מרכזי להתפתחות רגשית תקינה, ליכולת ויסות עצמי ולגיבוש תחושת זהות. בתוך כך, קיימת חשיבות לבחינת מאפייני הקשר עם כל אחד מההורים בנפרד, ובהתאם לשלבי ההתפתחות השונים של הילד. על בסיס הבחנה זו, יוצגו להלן השלכות ניתוק הקשר ביחס לכל אחד מההורים.

ניתוק קשר מהאם: השלכות רגשיות והתפתחותיות

גיל הינקות והגיל הרך

הספרות המחקרית והתיאורטית מצביעה באופן עקבי על כך שבשנות החיים הראשונות, דמות האם, כאשר היא הדמות המטפלת הראשית, ממלאה תפקיד מרכזי בהתפתחות הוויסות הרגשי ובבניית תחושת הביטחון הבסיסית של הילד .(Bowlby, 1982)

בהקשר זה, גישתו של דונלד ויניקוט מדגישה את חשיבותה של "האם הטובה דיה", המספקת סביבה מחזיקה, מותאמת ורגישה לצרכי התינוק. סביבה זו מהווה תנאי הכרחי להתפתחות תקינה של העצמי וליכולת להתמודד עם מצבי מצוקה .(Winnicott, 1965)

ניתוק קשר מדמות ההתקשרות הראשית בשלב זה אינו מהווה שינוי סביבתי בלבד, אלא פגיעה במנגנונים הבסיסיים של ויסות רגשי ותחושת הביטחון לה זקוק התינוק. פרידה ממושכת מדמות התקשרות מרכזית עלולה להוביל להתפתחות דפוסי התקשרות לא בטוחים ולהשלכות רגשיות מתמשכות.

בהתאם לכך, ניתוק קשר מהאם בגיל הינקות והגיל הרך עלול להתבטא במגוון תגובות, לרבות קושי בוויסות רגשי, תגובות חרדה, היצמדות יתר וכן סימנים של מצוקה ראשונית כגון בכי בלתי מווסת או הסתגרות.

גיל הילדות

בגילאי בית הספר, השלכות ניתוק קשר עם האם מתבטאות באופן מורגש בתפקוד היומיומי של הילד. בשלב זה הילד כבר מחזיק במיומנויות בסיסיות של חשיבה ולמידה, אך הוא עדיין תלוי בהכוונה רגשית ובתמיכה יציבה מההורה המטפל. היעדר קשר עם האם עשוי להוביל לקשיים משמעותיים בוויסות רגשי, ירידה בביטחון עצמי, קשיים חברתיים, ירידה בתפקוד הלימודי ועלייה בהתנהגויות אימפולסיביות או אגרסיביות.

בנוסף, ילדים בגיל זה עשויים לפתח ייצוגים פנימיים של חוסר יציבות, נטישה או חוסר אמון, המשפיעים על תפיסת העצמי ועל האופן שבו הם תופסים את האחרים ואת מערכות היחסים שלהם .(Bowlby, 1982) חוויות של ניתוק לא מוסבר או בלתי צפוי מגבירות את תחושת חוסר הוודאות והפחד, שכן הילד אינו מסוגל להבין את הסיבה למהלך ולפיכך מפרש אותו כחוויה של אובדן אישי ומשמעותי.

מהבחינה ההתפתחותית, שלב הילדות מאופיין בלמידה דרך חיקוי ובבניית מיומנויות קוגניטיביות וחברתיות. לפי פיאג'ה, ילדים בגיל זה מצויים בשלב התפעולי הקונקרטי, שבו הם לומדים להבין את העולם דרך התנסויות ישירות והקשרים עם אחרים .(Piaget, 1972) פגיעה בקשר ההורי עשויה לפגוע ביכולתם לתרגל כישורים חברתיים, להתמודד עם מצבי תסכול ולהבין יחסים של סיבה ותוצאה.

מנקודת מבט פסיכודינמית, הדמות ההורית המרכזית מהווה בסיס לגיבוש תחושת זהות ולפיתוח מנגנוני התמודדות. ויניקוט מדגיש כי האם מספקת "מרחב מחזיק" שבו הילד לומד להפריד בין עצמו לבין העולם ולהתנסות בעצמאות תוך תחושת ביטחון .(Winnicott, 1965) ניתוק הקשר בגיל הילדות עלול לשבש תהליך זה ולפגוע בהתפתחות תחושת יציבות פנימית.

לפיכך, ניתוק קשר מהאם בגיל הילדות אינו רק חוויה רגשית קשה, אלא גורם סיכון משמעותי להתפתחות רגשית, קוגניטיבית וחברתית, עם השלכות מתמשכות על דימוי עצמי, ביטחון פנימי ותפיסת מערכות יחסים.

ילדים מתפקדים אך פגועים: תופעה מוכרת

מחקרים מצביעים על כך שילדים שחווים פגיעה בקשר עם הדמות המטפלת המרכזית עשויים להמשיך להציג תפקוד חיצוני תקין, לרבות הישגים לימודיים ואינטראקציות חברתיות, בעוד שהפגיעה הרגשית פנימית אינה תמיד ניכרת .(van Harmelen et al., 2020)

הספרות מציעה מספר הסברים לתופעה זו: חלק מהילדים מפתחים מנגנוני פיצוי חיצוניים, כגון השקעה בלימודים או בפעילות חברתית, המאפשרים שמירה על תפקוד יומיומי תקין לצד פגיעה פנימית בוויסות רגשי .(van Harmelen et al., 2020) בנוסף, הפגיעה הרגשית עשויה להופיע בשלבים מאוחרים יותר, בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת, בדמות קשיים רגשיים, פגיעה בדימוי העצמי וקשיים במערכות יחסים .(van Harmelen et al., 2020)

פער זה בין תפקוד חיצוני תקין לבין פגיעה פנימית עלול להוביל להערכת חסר של מצבו של הילד, במיוחד בהקשרים משפטיים.

גיל ההתבגרות

בשלב ההתבגרות, השלכות הפגיעה בקשר הראשוני מתבטאות באופן מובהק בתהליכי גיבוש הזהות ובהתפתחות הרגשית. ניתוק מוקדם מדמות התקשרות מרכזית נקשר לסיכון מוגבר לקשיים רגשיים, דימוי עצמי נמוך, קשיים ביצירת קשרים אינטימיים ואף להתנהגויות סיכון .(Amato & Keith, 1991)

בגיל זה, הדמות ההורית ממשיכה לשמש מודל לחיקוי בהתמודדות עם רגשות, בפתרון קונפליקטים ובבניית מערכות יחסים. היעדר קשר עם האם עלול לפגוע ביכולת לפתח אסטרטגיות התמודדות אדפטיביות, בגיבוש זהות יציבה וביצירת קשרים בין־אישיים משמעותיים .(Winnicott, 1965)

כמו כן, גם בגיל ההתבגרות ייתכן פער בין תפקוד חיצוני תקין לבין פגיעה רגשית פנימית. במצבים של עומס רגשי או משברי חיים, פגיעות אלו עשויות להתעצם ולהתבטא באופן גלוי יותר .(Fonagy et al., 2002)

לפיכך, ניתוק קשר מהאם בגיל הילדות וההתבגרות מהווה גורם סיכון משמעותי לפגיעה רגשית, זהותית וחברתית, גם כאשר התפקוד החיצוני נראה תקין, והשלכותיו עשויות להיות ארוכות טווח.

ניתוק קשר מהאב: השלכות רגשיות והתפתחותיות

גיל הינקות והגיל הרך

בעשורים האחרונים חלה התרחבות משמעותית בהבנה המחקרית באשר לתפקידו של האב בהתפתחות הילד. מחקרים מצביעים על כך כי האב אינו דמות משנית בלבד, אלא מהווה מקור ייחודי לתמיכה רגשית, גירוי קוגניטיבי ולמידה חברתית .(Lamb, 1981) נמצא כי מעורבות אבהית כבר בשלבי החיים המוקדמים קשורה להתפתחות קוגניטיבית טובה יותר, ליכולת ויסות רגשי ולתחושת ביטחון בסביבה Sarkadi et al.,) .(2008

עם זאת, בשלב הינקות, השפעת ניתוק הקשר עם האב אינה מתבטאת לרוב באותה עוצמה מיידית כפי שנצפית בניתוק מהדמות המטפלת הראשית. אין בכך כדי להעיד על היעדר חשיבותו של הקשר, אלא על כך שהשפעתו עשויה להיות הדרגתית ולהתבסס לאורך זמן, בהתאם לרמת המעורבות האבהית ולהמשכיות הקשר.

לפיכך, אף אם הפגיעה אינה תמיד מיידית או גלויה בשלבים מוקדמים, מעורבות אבהית רציפה מהווה גורם תומך בהתפתחות, והיעדרה עלול להוות חסר מצטבר אשר בא לידי ביטוי בשלבים מאוחרים יותר של ההתפתחות.

גיל הילדות

בגילאי בית הספר, תרומתו של האב להתפתחות הילד נעשית מובהקת יותר, והשלכות ניתוק הקשר עמו ניכרות בתפקוד הרגשי, החברתי והקוגניטיבי. סקירה שיטתית של מחקרים על אינטראקציות משחק בין האב לילד הראתה כי מעורבות אבהית פעילה קשורה לויסות רגשי טוב יותר, לכישורים חברתיים גבוהים יותר ולהישגים קוגניטיביים משמעותיים (Robinson, StGeorge, & Freeman, 2021). היעדר קשר משמעותי עם האב בשלב זה עלול להיות קשור לירידה בביטחון העצמי, לקשיים בוויסות רגשי ובהתמודדות עם גבולות, לעלייה בהתנהגויות אימפולסיביות ולהסתגלות פחותה למסגרות לימודיות וחברתיות (Robinson et al., 2021). בנוסף, האב מהווה מקור מרכזי ללמידה באמצעות חיקוי, במיוחד בתחומים של פתרון בעיות, התמודדות עם תסכול והבנת גבולות, וניתוק הקשר עמו עלול לפגוע ביכולת הילד לפתח מיומנויות אלו במסגרת מערכת יחסים יציבה ותומכת (Robinson et al., 2021). לפיכך, ניתוק הקשר מהאב בגיל הילדות אינו רק חסר רגשי, אלא מהווה גורם סיכון התפתחותי בעל השלכות רחבות ומתמשכות על הילד (Robinson et al., 2021).

גיל ההתבגרות

בגיל ההתבגרות, השפעת היעדר האב נעשית מובהקת אף יותר, במיוחד בהקשר של גיבוש זהות, דימוי עצמי והתנהגות חברתית. היעדר דמות אב נקשר לקשיים בגיבוש זהות, לדימוי עצמי נמוך, לנטייה להתנהגויות סיכון ולקשיים ביצירת קשרים בין־אישיים יציבים .(Lamb, 1981)

בשלב זה, האב עשוי לשמש דמות להזדהות, להצבת גבולות ולפיתוח תחושת מסוגלות ועצמאות. היעדרו עלול לפגוע בהתפתחות היבטים אלו ולהוביל לקשיים בתפקוד הרגשי והחברתי.

בדומה לממצאים ביחס לניתוק מהאם, גם כאן ייתכן פער בין תפקוד חיצוני תקין לבין פגיעה רגשית פנימית. מתבגרים עשויים להיראות מתפקדים כלפי חוץ, אך הפגיעה מתבטאת במצבי לחץ, בקשרים בין־אישיים ובתחושת הערך העצמי.

לפיכך, השפעת ניתוק הקשר עם האב, אף אם אינה תמיד מיידית בשלבי החיים המוקדמים, הינה השפעה מצטברת, אשר מתעצמת לאורך ההתפתחות ובאה לידי ביטוי באופן מובהק בגילאי הילדות וההתבגרות.

ניתוח פורנזי: משמעות הממצאים בהקשר התפתחותי ומשפטי

הספרות ההתפתחותית מצביעה באופן עקבי על כך שקשר יציב, רציף ומשמעותי עם דמויות הוריות מיטיבות מהווה גורם מגן מרכזי בהתפתחות הילד. קשרים אלו תורמים לבניית ויסות רגשי, תחושת ביטחון פנימית, גיבוש זהות ויכולת ליצירת מערכות יחסים תקינות לאורך החיים.

בהתבסס על ממצאים אלו, ניתוק קשר בין ילד להורה מיטיב, בהיעדר הצדקה מבוססת של סיכון ממשי לשלומו, אינו מהווה מצב ניטרלי, אלא גורם סיכון משמעותי לפגיעה בהתפתחותו הרגשית, החברתית והזהותית של הילד. פגיעה זו עשויה להיות מיידית או מצטברת, ולעיתים אף להישאר חבויה ולהתבטא בשלבים מאוחרים יותר של ההתפתחות.

מן ההיבט הפורנזי, יש חשיבות להבחנה בין מצבים שונים המובילים לניתוק קשר. ניתוק הנובע מסיכון ממשי, כגון התעללות או פגיעה מינית, מצדיק התערבות מגינה ולעיתים אף הגבלה משמעותית של הקשר. לעומת זאת, ניתוק הנובע מקונפליקט הורי, קשיי תקשורת או השפעות סביבתיות, אינו נשען בהכרח על סיכון ישיר לילד, ועלול כשלעצמו להוות גורם לפגיעה בהתפתחותו.

במצבים אלו, עולה חשיבותה של אבחון והערכה מקצועית מדויקת ומבוססת, הבוחנת את מצבו של הילד, את חווייתו הסובייקטיבית. כאשר עולה חשד לפגיעה, להזנחה או לסיכון, יש מקום לביצוע הערכה פורנזית ייעודית, אשר מטרתה להבחין בין סיכון ממשי לבין מצבי קונפליקט או השפעות סביבתיות. הערכה זו מהווה כלי מרכזי בקבלת החלטות מושכלות וממוקדות בראי טובת הילד, במיוחד במצבים בהם נדרש מענה מהיר להשלכות אפשריות של ניתוק קשר.

במקרים בהם לא מתקיימת אינדיקציה ברורה לסיכון, עצם ניתוק הקשר עלול להוות פגיעה משמעותית בילד, גם אם נעשה מתוך כוונה להגן עליו. טעות בזיהוי מצב של סיכון עלולה להוביל לניתוק שאינו מוצדק, ולהחלטות אלו עלולות להיות השפעות מצטברות.

מסקנות
מכלול הממצאים מצביע באופן ברור כי ניתוק קשר מהורה מיטיב אינו מצב ניטרלי, אלא גורם סיכון התפתחותי משמעותי, ובהתבסס על הספרות המחקרית והניתוח ההתפתחותי-פורנזי, קשר עם שני ההורים המיטיבים מהווה צורך התפתחותי מרכזי לאורך שלבי החיים, ופגיעה בקשר זה עלולה להשפיע באופן ישיר או מצטבר על התפתחותו הרגשית, החברתית והזהותית של הילד. השפעות הפגיעה אינן מוגבלות לגיל הילדות או ההתבגרות, אלא עלולות להימשך לאורך כל החיים ולהשפיע על תפקוד רגשי, מערכות יחסים, ויסות עצמי והסתגלות חברתית וקוגניטיבית בבגרות (Levi-Shiff, 2018; Robinson, StGeorge, & Freeman, 2021).

ניתוק הילד מהורה מהווה התערבות קיצונית בעלת השלכות התפתחותיות רחבות, ולפיכך ראוי כי יישקל רק במצבים בהם קיימת אינדיקציה ברורה וממשית לפגיעה חמורה בשלומו של הילד, כגון פגיעה מינית או אלימות משמעותית. במצבים בהם מדובר בקשיים הוריים, קונפליקט בין הורים או תהליכים שאינם עולים כדי פגיעה ישירה בילד, עצם ניתוק הקשר עלול ליצור פגיעה התפתחותית משמעותית ואף בלתי מידתית ביחס לסיכון המקורי.

ניתוק קשר מהורה מרכזי בגילאים מוקדמים פוגע בוויסות רגשי, בתחושת הביטחון ובדפוסי ההתקשרות, שכן הילד מאבד את "הבסיס הבטוח" המספק ביטחון ואמון, שההורה היה מספק בעבר (Levi-Shiff, 2018). גם ניתוק קשר מהורה שהשפעתו פחות מיידית בשלבים הראשוניים עלול להוות גורם סיכון מצטבר המתבטא בעיקר בגילאי הילדות וההתבגרות. מכלול הממצאים מצביע על כך שניתוק קשר מהורה מיטיב אינו מצב ניטרלי, אלא תהליך בעל השלכות התפתחותיות משמעותיות ומתמשכות.

לפיכך, בהיעדר סכנה ממשית לשלומו של הילד, יש לראות בצמצום משמעותי או ניתוק קשר עם אחד ההורים גורם סיכון להתפתחותו, ולבחון חלופות המאפשרות שמירה על קשר, לצד הערכה מקצועית קפדנית במקרים בהם עולה חשד לפגיעה. יש לנקוט זהירות יתרה בקבלת החלטות המובילות לניתוק קשר, ולהימנע מהתייחסות אליו כפתרון ביניים או כברירת מחדל. במובן זה, ניתוק קשר שאינו מבוסס על סיכון ממשי אינו רק תגובה למצב, אלא עלול להפוך בעצמו למקור הפגיעה.

נוית שחר נירהוד, עוסקת בהערכה ואבחון קטינים בסיכון, לרבות הבחנה מבדלת בין פגיעה להסתה, ובכתיבת חוות דעת מקצועיות בהקשרים פורנזיים. בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי (M.Ed) והכשרות בפסיכולוגיה פורנזית מארה"ב.

מרץ 2026

רשימת מקורות 

• Ainsworth, M. D. S., Blehar, M. C., Waters, E., & Wall, S. (1978).
  Patterns of attachment: A psychological study of the strange situation. Hillsdale, NJ: Erlbaum.
• Amato, P. R., & Keith, B. (1991).
  Parental divorce and the well-being of children: A meta-analysis. Psychological Bulletin, 110(1), 26–46.
• Bowlby, J. (1982).
  Attachment and loss: Vol. 1. Attachment (2nd ed.). New York: Basic Books.
• Fonagy, P., Gergely, G., Jurist, E. L., & Target, M. (2002).
  Affect regulation, mentalization, and the development of the self. New York: Other Press.
• Lamb, M. E. (1981).
  The role of the father in child development. New York: Wiley.
• Piaget, J. (1972).
  The psychology of the child. New York: Basic Books.

• Robinson, E. L., StGeorge, J., & Freeman, E. E. (2021). A systematic review of father–child play interactions and the impacts on child development. Children, 8(5), 389. https://doi.org/10.3390/children8050389

• Sarkadi, A., Kristiansson, R., Oberklaid, F., & Bremberg, S. (2008).
  Fathers' involvement and children's developmental outcomes: A systematic review of longitudinal studies. Acta Paediatrica, 97(2), 153–158.

• van Harmelen, A. L., Ioannidis, K., Askelund, A. D., & Kievit, R. A. (2020). The complex neurobiology of resilient functioning after childhood maltreatment. BMC Medicine, 18(1), 32.

• Winnicott, D. W. (1965).
  The maturational processes and the facilitating environment. London: Hogarth Press.
• לוי-שיף, רחל .(2018) השפעות קצרות וארוכות טווח של גירושין על ילדים.