מחקרים מראים שמבחנים פסיכולוגיים, כמו רורשך או TAT, בהם משתמשים לא פעם לצרכי הערכת מסוגלות הורית אינם מספקים מידע רלוונטי או מדויק לגבי היותו של אדם הורה "טוב" או "מתאים".

הסיבות לכך הן שהמבחנים הפסיכולוגיים והפסיכודיאגנוסטים חסרי רלוונטיות לשאלת המסוגלות ההורית. המבחנים לא נועדו למדוד, לא נחקרו ולא תוקפו בשאלת המסוגלות ההורית, ולכן תוצאותיהם אינן מדויקות או אמינות.

המידע שמתקבל באבחון פסיכודיאגנוסטי הינו מידע מועט, חלקי מאוד, אינו מספיק דיו כדי לספק מידע רלוונטי על יכולתו של אדם לטפל בילד, לתקשר איתו, ליצור סביבה תומכת עבורו.

לכן, שימוש במבחנים אלה להערכת מסוגלות הורית אינו יעיל ויש למצוא דרכים אחרות להעריך נכון הורות, תוך התחשבות בגורמים רבים ומגוונים. חשוב לזכור שכל הורה הוא שונה, ויש לו את החוזקות והחולשות הייחודיים לו. יש לשים לב שמצד שני של הקשר בו נמצא ההורה יש ילד. חשוב להתייחס לכל ילד כאל אדם ייחודי, עם צרכים ורצונות משלו, ולכן אין הורות אחת כפי שאין ילדות או התבגרות אחת, ויש לבחון כל מקרה לגופו באמצעים וכלים שונים ומותאמים לבדיקת מסוגלות הורית. בנוסף, ילדים גדלים ומתפתחים כל הזמן, ולכן תוצאות המבחנים עלולות לא להיות רלוונטיות לאורך זמן.

ישנם גורמים רבים המשפיעים על הורות, וצריך לקחת בחשבון את כל הגורמים הללו לפני קבלת החלטות בנוגע למשמורת או לרווחת הילד, אך מבחנים פסיכודיאגנוסטים לא בודקים גורמים אלה.

אז מה חשוב לבדוק ביכולת הורית?

1. מענה ותקשורת פתוחה המתאימה לצרכיו של הילד. ילדים צריכים להרגיש בנוח לשתף את הוריהם במחשבותיהם, רגשותיהם וחוויותיהם. תקשורת בריאה היא חיונית לכל מערכת יחסים, ובמיוחד בין הורים לילדים בכל גיל.

2. למידה לעצמאות בריאה.

3. קשר רגשי בין הילד להורה. קשר רגשי חזק בין הילד להורה הוא יסוד חיוני להתפתחותו הבריאה של הילד.

4. מתן יציבות, תחושת שייכות, תחושת ביטחון ומוגנות לילדים הוא תפקיד חיוני של הורים. ילדים הזוכים ליציבות וביטחון נוטים להתפתח בצורה בריאה יותר בכל תחומי החיים, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. גבולות ברורים ומותאמים לגיל הילד. הורים צריכים להיות מסוגלים להציב גבולות ולשמור על משמעת בבית, תוך שימוש בגישות חיוביות ותומכות.

5. סיפוק צרכיו של הילד (מיטה, מזון, ניקיון, צעצועים תואמים גיל, שידה להכנת שיעורי הבית).

6. הורים צריכים לדעת לטפל בצרכי ילדיהם הפיזיים והרגשיים, הן בשגרה והן במצבי חירום. להעניק תמיכה להתפתחות פיזית ורגשית, חברתית ואינטלקטואלית של הילד.

7. חשוב שההורים יהיו מודל לחיקוי לילד וחינוך לדרך ארץ, להתנהגות בחברה ובמשפחה. ילדים לומדים מהתנהגות הוריהם, ולכן חשוב שיהיו להם מודל לחיקוי חיובי בכל תחומי החיים.

אבחון מסוגלות הורית צריך להתבסס על מגוון רחב של מקורות מידע, ביניהם: פגישה עם ההורים, פגישה זו מאפשרת להכיר את ההורים באופן אישי, להבין את תפיסותיהם לגבי הורות, וללמוד על יחסיהם עם ילדיהם.

יצירת קשר עם דמויות משמעותיות בחיי הילד היכולות לספק מידע חשוב על ההתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית של הילד, ועל יחסיו עם הוריו.

רופא הילדים או אחות טיפת חלב יכולים לספק מידע על בריאותם הפיזית של הילד, על התפתחותו הגופנית והתרשמותו הכללית מהטיפול הבריאותי בילד.

אבחון ובדיקת הילד יכולה לספק מידע על התפקוד הרגשי, החברתי והקוגניטיבי שלו, ועל יחסיו עם הוריו. הערכת מסוגלות הורית צריכה להתבצע בכלים מותאמים לגילם וליכולותיהם של הילדים באמצעות משחק, ציור, קלפים, סיפור ותנועה אשר נועדו לאבחון וטיפול בילדים.

מטרת האבחון הינה לספק מידע שיסייע בקבלת החלטות מיטביות עבור הילד ועבור משפחתו, ואת האבחון יש לבצע לא להורה, כמקובל, אלא גם ובעיקר לילד.

(ד"ר ישראל אורון (אוסטריי) 2015, פסיכואקטואליה אפריל 2013) בראי טובת הילד