טובת הילד אינה נמדדת בכמות השעות או במספר הלילות בו הילד שוהה במחיצת ההורה, אלא באיכות הקשר, ביכולת ההורה להתאים את עצמו לצרכיו הרגשיים המשתנים של הילד, ובמידת האהבה והמסירות המושקעים בו (בע"מ 27/06, 2006; Winnicott, 1965).

פסיקת בתי הדין ובתי המשפט חיזקה גישה זו בקבעה כי הסדרי שהות הכוללים שעות איכות, גם ללא לינה, עשויים להוות קשר משמעותי אשר לעיתים עולה בהיקפו ובאיכותו על הקשר הממוצע בחיים השוטפים (רבני נתניה 1244887/2, 2022). טובת הילד היא "עיקרון על" בודד בבואו של בית המשפט להכריע בסוגיות משמורת וזמני שהות, כפי שנקבע בבע"מ 27/06 ובתמ"ש 56895-03-24, וכי אין לשקול לצדו שיקולים אחרים כמו רצונות ההורים או שיקולים כלכליים אלא לבודד ולאפיין בצורה מיטבית את טובת הילד.

שיקולים מקצועיים בקביעת הסדרי שהות

העדר תימוכין מחקריים בתסקירי עו"ס – במקרים רבים, המלצות אגף הרווחה בתסקירים מוגשות לבית המשפט ללא בסיס מחקרי או ספרות מקצועית הולמת, וחמור מכך, לעיתים בהתעלם או אף בסותר למחקרים וספרות, ובכך הההמלצות, אף אם מגיעות מאמונה אמיתית של הכותבת, עלולות לחטוא לאינטרס של הקטין ולפגוע בהתפתחותו. כאשר המלצות תסקיר אינן נשענות במידה מספקת על ידע התפתחותי עדכני ועל ממצאים מחקריים רלוונטיים, עלול להיווצר פער בין ההמלצה ותוצאתה ככל ותיושם, לבין צרכיו ההתפתחותיים של הקטין, קושי המקשה או לעיתים אף המונע מבית המשפט לקבל החלטה מושכלת בראי טובת הילד.

המלצות לקיום הסדרי לינה לסירוגין או משתנים בגיל הרך, כאשר אלו אינם מותאמים לשלב ההתפתחותי, עשויות לערער את תחושת היציבות והביטחון הרגשי של הילד. מעבר מהיר לשהות אינטנסיבית בבית שאינו הבית המרכזי ללא קשר רגשי בטוח מהווה הימור מסוכן על גבו של הילד העלול להוביל לצלקות רגשיות ולעיכוב התפתחותי. ילדים בגילאי לידה עד שנתיים זקוקים נואשות לסדר יום קבוע ולשגרה צפויה המוענקים מדמות התקשרות אחת מרכזית ויציבה.

תסקיר המתעלם מעקרונות אלו תוצאתו יכולה ליצור בלבול אצל הילד ופוגע ביכולתו למצוא פינה שקטה וקבועה לשים בה את ראשו, לא רק בהיבט הפיסי, אלא בהיבט הנפשי פסיכולוגי. מחקרים מצביעים על כך שלינה לסירוגין בגילאים כה צעירים קשורה לעלייה באי שקט וירידה ביכולת הריכוז וכן להופעת התנהגויות מצוקה חמורות הכוללות חרדת פרידה ותוקפנות ובעיות אכילה קשות, ועליה להיות החריג בנסיבות.

בנוסף העדר תימוכין מחקריים מאפשר להציג המלצות המתבססות על אידיאולוגיות שוויוניות תיאורטיות כביכול במקום על הצרכים הייחודיים של הילד בשלבי התפתחותו השונים. במקרים מסוימים, קיים חשש כי השיח סביב הסדרי השהות יתמקד במחלוקת בין ההורים יותר מאשר בצרכיו ההתפתחותיים של הילד או בשיקולים כלכליים במקום להגן על שלומו הנפשי לטווח הארוך.

חיזוק משמעותי לחשיבותה של איכות הזמן המשותף על פני כמות השעות הטכנית ניתן למצוא לדוגמא במחקר רחב שנערך בקרב מאות הורים וילדים (Ip et al., 2018). המחקר מצא כי מה שניבא בצורה הטובה ביותר את הצלחתו של הילד ואת מוכנותו לבית הספר לא היה עצם השהות בבית, אלא התדירות שבה ההורה והילד עסקו בפעילויות משותפות ואיכותיות, כמו קריאת ספרים, משחק, ציור ושיחה. ממצאים אלו מדגישים כי הקשר בין הורה לילדו נבנה דרך אינטראקציות מעשירות וקשובות המותאמות לצרכי הילד, והן אלו שמשפיעות על התפתחותו הרבה יותר מאשר חלוקה טכנית של שעות או לינות.

לינה לסירוגין: יתרונות נטענים מול סיכונים התפתחותיים

נטיית בתי המשפט כיום, בהתבסס על חוות דעת המוגשות על ידי מחלקות הרווחה השונות, הינה לא פעם לאמץ בעבור ילדים בגילאים צעירים תפיסות מחודשות כביכול של "משמורת משותפת", זאת למעשה ללא שהשלכותיהן של אלו לטווח הארוך על קטינים עדיין לא נבדקו במלואן, ובוודאי שאין כל ממצאים קליניים כי המדובר בטובת הילד – יתרה מכך, גם תיאוריות ותיקות וגם מומחים רבים מדגישים כי העדר יציבות פוגע בבניית איתנות וחוסן נפשית אצל הילד, כאשר תיאוריות אלו עד היום לא נסתרו.

אם נפנה לבסיס, לקלאסיקה, הרי שעל פי תיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי (Bowlby, 1969), הקשר הראשוני והיציב עם הדמות המטפלת המרכזית הוא קריטי לבניית יכולתו של הילד ליצור קשרים עתידיים. דונלד ויניקוט (Winnicott, 1965) הדגיש את חשיבות "האם הטובה דיה" המספקת סביבה יציבה המאפשרת לילד לפתח ביטחון עצמי. בגיל שנתיים, הילד נמצא בשלב ה"ספרציה-אינדיבידואציה" לפי מרגרט מאהלר (Mahler et al., 1975), זהו שלב קריטי שבו הפעוט מתחיל להבין את נפרדותו אך עדיין זקוק נואשות לשגרה קבועה הניתנת מדמות ההתקשרות המרכזית. מעברים תכופים ולינה מחוץ לבית המרכזי בגיל זה עלולים לערער את תחושת המוגנות ולהוביל לעיכוב התפתחותי. כפי שנפסק בבית הדין הרבני הגדול (תיק 1142916/1), פיצול וחוסר קביעות יוצרים בלבול אצל הילד ופוגעים ביכולתו "לשים את ראשו" בפינה שקטה.

היציבות היא העוגן המשמעותי ביותר להתפתחות תקינה בגיל הרך, וכי פיצול וחוסר קביעות בגילאים הצעירים עלולים לערער את תחושת המוגנות ולגרום לעיכוב התפתחותי ולפגיעה באיתנות הנפשית ארוכת הטווח של הילד (Winnicott, 1965) .

בחינה של תיאוריות בזמן המודרני מעלות גם הן את הממצא כי לינה לסירוגין עלולה לפגוע בילד לאור זמן. ממצאים מחקריים על לינה בגיל הרך אשר נעשים במחקרים ארוכי טווח, ובראשם המחקר האוסטרלי המקיף ביותר שנעשה (McIntosh et al., 2011), מצביעים על השפעות שליליות ומדאיגות בנוגע לינה לסירוגין בתדירות גבוהה על ילדים מגיל לידה ועד גיל 4.

תינוקות (מתחת לגיל שנתיים): בקרב תינוקות מתחת לגיל שנתיים, לינה של לילה אחד או יותר בשבוע מחוץ לבית ההורה העיקרי נמצא כגורם המשפיע באופן עצמאי על רמת אי-השקט של התינוק, המתבטאת בבכי תכוף, קושי בהרגעה עצמית ודריכות גבוהה יותר בפרידה מההורה המרכזי, בהשוואה לתינוקות שגדלו בבית מרכזי אחד.

פעוטות (בני 2–3): ילדים בגיל זה המצויים בהסדר של הורות משותפת ולינה לסירוגין הראו ירידה ביכולת ההתמדה והריכוז במשימות, לצד התנהגויות מצוקה חמורות הכוללות תוקפנות פיזית, התפרצויות זעם, חרדת פרידה קיצונית קשיים הקשורים להאכלה כגון חנק, הקאה או סירוב לאכול, ממצאים המעידים על רמות גבוהות של מצוקת התקשרות.

בגילאי 4–5: רק לקראת גיל בית הספר, כאשר הילד מפתח יכולת שפתית, הבנה של מושג ה"זמן" (ידיעה מה זה "מחר") ויכולת ויסות עצמי, הוא מסוגל להתמודד טוב יותר עם מעברים תכופים בין בתים ללא פגיעה בביטחונו הרגשי.

המחקר והפסיקה מגדירים שלושה תנאים הכרחיים ומצטברים הנדרשים לקיום להורות משותפת או שיוויונית, המדגישים כי הורות משותפת אינה "נוסחת קסם" שמתאימה לכולם (תיק 1142916/1; McIntosh et al., 2011). הורות שיוונית תלויה באופן קריטי בשלושה גורמים הכוללים תקשורת הורית מיטיבה, מרחק מגורים בין ההורים ויכולת ההורים לשתף פעולה, להתגמש ולתקשר בצורה מכבדת.

הצורך בקיום שלושה תנאים אלו במצטבר מדגיש את הקושי שבמתן המלצות ללינה לסירוגין על ידי מחלקות רווחה – שכן ברוב רובם של המקרים המגיעים למחלקות הרווחה מדובר במצבי קונפליקט בעצימות גבוהה, סביר כי לפחות שניים מהתנאים שנקבעו בספרות המקצועית כדרושים, אינם מתקיימים. על כן, דווקא במקומות אלו מודל של הורות משותפת מחייב בחינה זהירה, מתוך גישה בה מודל הורות משותפת יהא החריג ולא ברירת המחדל, שכן הוא עלול להכביד על הילד ולפגוע בתחושת היציבות שלו.

לכך יש להוסיף כי יכולת ההורים לתקשר בצורה מכבדת, עניינית וגמישה גם היא תנאי הכרחי, כאשר מתקיים בין ההורים סכסוך בעצימות גבוהה, הסכסוך הקשה והארוך הופך את המודל למזיק ומשמר את הסכסוך לאורך שנים שיפגע בילד לאורך ילדותו – כך, הילד לא ירוויח משהות משותפת, אלא עלול לשמש כלי במאבק בין ההורים, להיחשף לתכנים פוגעניים אשר יפגעו בתחושת הביטחון ההורית לה הוא זקוק, ובשורה תחתונה – ישיגו הפוך ממטרת העל של הנוגעים בדבר – טובת הילד.

המניע להורות שוויונית חייב לנבוע מרצון אמיתי למעורבות בגידול הילד ולא מניסיון להפחית מזונות, כפי שהודגש בתיק 1142916/1, זמני שהות אינם מטבע חליפין כלכלי, או כתחבולה כלכלית שמטרתה הפחתת דמי מזונות. על כן נדרש מהעו"ס או מהמומחה המגיש המלצות לבית המשפט בעניין הסדרי ראיה, לבדוק תחילה את שלושת הגורמים ולאזן בין רצון ההורים לבין טובת הילד.

לסיכום

עבור ילדים בגיל הרך, היציבות והקביעות מהוות את העוגן המשמעותי ביותר להתפתחות תקינה, כאשר המקורות מדגישים כי היעדר "בית קבע" יוצר אצל הקטין בלבול ופוגע ישירות בבניית איתנות נפשית ארוכת טווח. צורך זה בשגרה צפויה ובביטחון רגשי המוענקים מדמות התקשרות מרכזית ויציבה הוא קריטי במיוחד בשלבים התפתחותיים רגישים כמו שלב ה"ספרציה-אינדיבידואציה". חזקת הגיל הרך המעוגנת בחוק (עד גיל 6) משקפת את ההבנה המקצועית והמשפטית כי ילדים זקוקים לקשר רציף ויציב עם מטפל עיקרי (לרוב האם) כבסיס לחוסנם הנפשי העתידי.

על אנשי מקצוע המגישים תסקירי רווחה מוטלת האחריות להבטיח כי המלצותיהם נשענות על ספרות מקצועית מוכחת וממצאים מחקריים עדכניים, ולא על אידיאולוגיות שוויוניות תיאורטיות העלולות לפגוע בביטחון הרגשי של הקטין במיוחד כשישנם מחקרים המזהירים כי חלוקת זמן שוויונית "בכל מחיר" שאינה מותאמת לגיל הילד וליכולת ההורים לשתף פעולה עלולה להוביל לנזקים ממשיים, הכוללים עלייה ברמת אי-השקט, קשיי ריכוז והתנהגויות מצוקה חמורות כגון חרדת פרידה קיצונית וקשיי אכילה.

לפיכך, ההמלצה המקצועית היא לבנות את הסדרי השהות באופן מדורג, זהיר ומותאם לשלב ההתפתחותי, תוך מתן עדיפות לרציפות, יציבות ועוגן מרכזי בשנות החיים הראשונות. כל הסדר של הורות משותפת חייב להיבחן אל מול רמת הקונפליקט ותקשורת ההורים, וכשישנו סכסוך בעצימות גבוהה, הסכסוך עלול להפוך את חלוקת הזמן השוויונית למזיקה ומערערת עבור הילד.

לכן, טובת הילד חייבת לעמוד מעל לכל שיקול אחר, כולל רצונות ההורים או אינטרסים כלכליים הקשורים בדמי מזונות. רק גישה המשלבת רגישות התפתחותית עם הישענות על ידע מחקרי מוצק תוכל להבטיח את שלומו הנפשי של הילד בטווח הארוך. אין באמור כדי לטשטש את המסקנה ההתפתחותית המרכזית, שלפיה בשנות החיים הראשונות זקוק הילד לעוגן מגורים ושינה יציב ורציף. עם זאת, יישום עיקרון זה מחייב בחינה מקצועית של נסיבות כל מקרה, תוך שמירה על קדימות ברורה לצרכיו ההתפתחותיים של הילד על פני שיקולים מערכתיים, אידיאולוגיים או הוריים.

טובת הילד היא הדבר הכי חשוב ולכן במקום לנסות להשיג "שוויון" טכני בשעות, עדיף להתמקד בכך שהילד ירגיש שיש לו בית יציב ושהזמן שהוא מבלה עם כל הורה יהיה זמן איכותי, מעשיר ומלא באהבה.

נוית שחר נירהוד, עוסקת בהערכה ואבחון קטינים בסיכון, לרבות הבחנה מבדלת בין פגיעה להסתה, ובכתיבת חוות דעת מקצועיות בהקשרים פורנזיים. בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי (M.Ed) והכשרות בפסיכולוגיה פורנזית מארה"ב.   

אפריל 2026

מקורות

פסיקה ישראלית

• בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 27.06.2006).
• בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 03.04.2014).
• תמ"ש (ת"א) 56895-03-24 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 12.10.2024).
• תיק (רבני גדול) 1142916/1 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו).
• תיק (רבני נתניה) 1244887/2 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 2022).

ספרות

• Bowlby, J. (1969). Attachment and Loss: Vol. 1. Attachment. Basic Books.
• Ip, P., Tso, W., Rao, N., Ho, F. K. W., Chan, K. L., Fu, K. W., … & Chow, C. B. (2018). Rasch validation of the Chinese parent–child interaction scale (CPCIS). World Journal of Pediatrics, 14, 170-181.
• Mahler, M. S., Pine, F., & Bergman, A. (1975). The Psychological Birth of the Human Infant: Symbiosis and Individuation. Basic Books.
• McIntosh, J. E., Smyth, B. M., & Kelaher, M. (2011). Overnight care patterns and psycho-emotional development in infants and young children: Interparental conflict as a moderating variable. Journal of Family Studies, 17(1), 7-19.
• Winnicott, D. W. (1965). The Maturational Processes and the Facilitating Environment: Studies in the Theory of Emotional Development. International Universities Press.