תקציר
הליכי צו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה מציבים בפני בית המשפט אתגר ראייתי מורכב: צורך בהכרעה מהירה, לעיתים בתוך ימים ספורים, בטענות לפגיעה בקטין, הנשענות במקרים רבים על דיווח של הורה ועל תשתית ראייתית חלקית. כאשר הבקשה מבוססת על טענות לפגיעה מצד אחד ההורים, מתעורר פער מובנה בין הדחיפות שבהכרעה לבין היעדר תשתית ראייתית ואבחונית מספקת לבחינת עצם קיומן של אינדיקציות לפגיעה. במקביל, ההורה המדווח ניצב בפני מגבלות מהותיות, ובהן קושי באיסוף ראיות ישירות, מגבלות על ביצוע בדיקה מקצועית לקטין ללא הסכמה, והגבלות פרוצדורליות על הגשת חוות דעת עצמאית. נתונים אמפיריים מצביעים על שיעור גבוה של תיקים בתחום זה שאינם מבשילים לכדי כתב אישום, בין היתר בשל קשיים ראייתיים, דבר המחדד את הפער בין חשד לפגיעה לבין יכולת הוכחתה.